עורך דין למשפט אזרחי
יש הגנה לנתבע אם קנה את המטלטלין באמצעות עורך דין למשפט אזרחי, כלומר אם אני עומד בתקנת השוק אז אני אהיה מוגן גם מאחריות נזיקית וגם מעדיפות, כלומר אני אקבל עדיפות כלפי כל העולם. המסקנה היא שנכון לשין שקיים היום יש אחריות מוחלטת ללא אשמה מבחינה נזיקין. הרציונאל לעניין זה הוא שהזכות הקניינית היא פומבית ובגללה נוצרת האחריות המוחלטת. הקודקס משנה את המצב בסע' 470 – אדם לא יהיה חייב בפיצויים בגין השגת גבול.
אלא אם היה לפחות יסוד נפשי של רשלנות מצדו. כאן גם איחדו השגת גבול גזל ועיכוב ועוולה אחת. הדין המוצע בעורך דין למשפט אזרחי הוא הדין שקיים כיום לגבי הפרת זכות יוצרים. סע' 8 לחוק זכויות יוצרים עושה אבחנה בין סעד הציווי לגבי מי שמפר זכות יוצרים לגבי סעד של אחריות נזיקית יש הגנה לנתבע אם קנה את המטלטלין בתו"ל, כלומר אם אני עומד בתקנת השוק אז אני אהיה מוגן גם מאחריות נזיקית וגם מעדיפות, כלומר אני אקבל עדיפות כלפי כל העולם. המסקנה היא שנכון לשין שקיים היום יש אחריות מוחלטת ללא אשמה מבחינה נזיקין. הרציונאל לעניין זה הוא שהזכות הקניינית היא פומבית ובגללה נוצרת האחריות המוחלטת. הקודקס משנה את המצב בסע' 470 – אדם לא יהיה חייב בפיצויים בגין השגת גבול אלא אם היה לפחות יסוד נפשי של רשלנות מצדו. כאן גם איחדו השגת גבול גזל ועיכוב ועוולה אחת. הדין המוצע בקודקס הוא הדין שקיים כיום לגבי הפרת זכות יוצרים. סע' 8 לחוק זכויות יוצרים עושה אבחנה בין סעד הציווי לגבי מי שמפר זכות יוצרים לגבי סעד של אחריות נזיקית (מה שהקודקס מציע). לגבי סעד הציווי וודאי שהוא אומר שהוא צריך להפסיק לעשות שימוש במשהו שהוא לא שלו. לגבי סעד של האחריות הנזיקית, בחוק זכויות יוצרים יש אבחנה בין הפרה ראשונית ובין הפרה שניונית. הפרה ראשונית למעשה הכוונה היא שאני מפר זכות יוצרים של מישהו אחר ויש כאן הגנה שהיא נדירה בדיני הקניין (לעומת הדין כיום) הדין אומר שלא ישולמו פיצויים אם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת שיש זכות יוצרים למישהו ביצירה זו. ההגנה הזו עדיין קיימת אך היא תיאורטית כלומר היא קיימת אך לא מעשית, לכל הזכויות יש מישהו שיצר אותן שלו זכות היוצרים (70 שנה ממות היוצר). זה יותר אפקטיבי לגבי הפרה שניונית- זו הפרה של מסחר בזכויות שהן מופרות, מסחר בהעתקה למשל קניתי זכות שיש בה זכות יוצרים ואני ממסחר אותה, כאן החוק אומר שהפרה שניונית איננה מתבצעת ללא יסוד מנטאלי של ידיעה. (סע' 2(2) לחוק זכויות יוצרים) כלומר אם מביאים ספר גנוב למוציא לאור והוא לא יודע שזה גנוב הוא לא יחוייב בפיצויים. הוא יחוייב רק אם יש לו יסוד מנטאלי של ידיעה.
עורך דין למשפט אזרחי
בזכות אובליגטורית ומעין קניינית – בניגוד לדין הקיים לעניין זכות קניינית, בזכות אובליגטורית או מעין קניינית, כדי להטיל אחריות על מישהו אחר צריך להוכיח שני תנאים מצטברים לפי עוות גרם הפרת חוזה:
צריך להוכיח שהמעוול ידע על החוזה (סע' 62 לפקודת הנזיקין)
צריך להוכיח שהמעוול גרם לאי ביצוע החוזה
לדוגמא, א' הוא בעל נכס והתחייב למכור אותו לב' ב- 1.1.07 וב' 1.2.07 התחייב למכור אותו לג' לפני שב' שיחלל את זכותו הקניינית אם ג' ב- 1.2., כשהוא עושה את העסקה עם א', יודע על ההסכם בין א' לב', והוא מבין שא' מוכר את הנכס פעמיים ובכל זאת נכנס להסכם מול א' הוא מבצע עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה. לעומת זאת אם ג' בשעת כריתת ההסכם עם א' לא ידע על ההתחייבות של א' כלפי ב' אז אין גרם הפרת חוזה והוא לא יהיה אחרי בנזיקין כלפי ב'. יש אבחנה בין האחריות בנזיקין ובין העדיפות. אם ג' לא ידע על ההסכם בין א' לב' והוא עמד בשלושת תנאי הזהב (תו"ל רישום ותמורה- סע' 9 לחוק המקרקעין) אז הוא גם יהיה עדיף קניינית וגם הוא לא יחוב כלפיו בנזיקין.
אם ג' לא עמד בשלושת התנאים של סע' 9 אז הוא לא יקבל את העדיפות (לפי התכונה החמישית) אך הוא ידע על ב', כאן הוא לא יקבל את הנכס כי לא עמד בסע' 9 אך הוא גם יחוב בנזיקין כלפי ב'.
בזכות דמוית קניין – בעניין סוד מסחרי, ההגנה על בעל סוד מסחרי היא קצת יותר גבוהה מההגנה על זכות מעין קניינית או זכות אובליגטורית אך היא פחות גבוהה מההגנה על הזכות הקניינית.
לחוק עוולות מסחריות אומר עורך דין למשפט אזרחי לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר וגזל סד מסחרי הוא אחד מאלה ואז יש 3 אפשרויות לגזל: 1. נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו... 2. שימוש בסוג בניגוד לחיוב חוזי... 3. והסע' הרלוונטי לנו- קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו בעת הקבלה או השימוש כי הסוד עבר אליו באפן אסור... כלומר, למשל אם אדם קיבל סוד מסחרי הוא לא ידע שזה גנוב. עפ"י החוק הוא יהיה אחרי בנזיקין רק אם הוא יודע שזה סוד. כלומר ברגע שהוא גילה שזה סוד גנוב, החל מאותו הרגע הוא כבר גזלן והוא יהיה מחוייב בעוולת גזל סוד מסחרי אם יעשה שימוש בסוג מאותו הרגע. למה זה יותר חזק מזכות מעין קניינית או אובליגטורית- כי בזכות אובליגטורית או מעין קניינית אם לא היה ידוע בהתחלה לג' (מהדוגמא הקודמת) על ב' בזמן עשיית העסקה מול א' אז אין לו אחריות גם אם זה נודע אח"כ. לכן הזכות לסוד מסחרי מקבל הגנה יותר טובה ברמה הנזיקין מזכות מעין קניינית ואובליגטורית כי יש לי אפשרות לומר שהסוד הוא שלי ויש לי זכות דמוית קניין. בארה"ב הזכות לסוד מסחרי היא הרבה יותר חזקה כי שם האחריות תהיה לא משעה שהוא ידע על זה שזה סוג אלא משנה שהיה עליו לדעת. שם זכות דמוית קניית מחוזית, כאן, כאמור, זה משעה שנודע לו פוזיטיבית.
לסיכום, עורך דין למשפט אזרחי לפי הדין הקיים היום האחריות הנזיקית תהיה קיימת בכל מקרה גם אם המפר לא ידע על הזכות. זה יישתנה בקודקס. זכות אובליגטורית ומעין קניינית, בשביל להטיל אחריות בנזיקין חייבים לדעת, לפי עוולת גרם הפרת חוזה, בזמן עשיית החוזה, על הזכות הנוגדת. זכות דמויית קניין האחריות הנזיקית תוטל ברגע הידיעה על הפרת הזכות בכפוף כמובן לתקנת השוק. זכות מונופוליסטית – כאן ההגנה היא הכי חזקה כי אנו רואים שבסוג מסחרי או בזכות יוצרים אפשר ליצור אותו הדבר לבד (כלומר להגיע לנוסחא של עורך דין למשפט אזרחי לבד או לצלם את אותה התמונה), כאן ההגנה היא הגי חזקה כי שם גם אם מישהו מגיע לפטנט לבד, ברגע שהוא נרשם אי אפשר להשתמש בו ואם יהיה שימוש תהיה אחריות בנזיקין, כמובן שכפוף להגבלת הזמן (20 שנה לפטנט). כלומר הזכות הכי חזקה אך מוגבלת בזמן.
גבי סעד של האחריות הנזיקית, בחוק זכויות יוצרים יש אבחנה בין הפרה ראשונית ובין הפרה שניונית. הפרה ראשונית למעשה הכוונה היא שאני מפר זכות יוצרים של מישהו אחר ויש כאן הגנה שהיא נדירה בדיני הקניין (לעומת הדין כיום) הדין אומר שלא ישולמו פיצויים אם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת שיש זכות יוצרים למישהו ביצירה זו. ההגנה הזו עדיין קיימת אך היא תיאורטית כלומר היא קיימת אך לא מעשית, לכל הזכויות יש מישהו שיצר אותן שלו זכות היוצרים עורך דין למשפט אזרחי. זה יותר אפקטיבי לגבי הפרה שניונית- זו הפרה של מסחר בזכויות שהן מופרות, מסחר בהעתקה למשל קניתי זכות שיש בה זכות יוצרים ואני ממסחר אותה, כאן החוק אומר שהפרה שניונית איננה מתבצעת ללא יסוד מנטאלי של ידיעה. (סע' 2(2) לחוק זכויות יוצרים) כלומר אם מביאים ספר גנוב למוציא לאור והוא לא יודע שזה גנוב הוא לא יחוייב בפיצויים. הוא יחוייב רק אם יש לו יסוד מנטאלי של ידיעה או שנועץ בעורך דין למשפט אזרחי וקיבל תשובה שלילית.
בזכות אובליגטורית ומעין קניינית – בניגוד לדין הקיים לעניין זכות קניינית, בזכות אובליגטורית או מעין קניינית, כדי להטיל אחריות על מישהו אחר צריך להוכיח שני תנאים מצטברים לפי עוות גרם הפרת חוזה:
צריך להוכיח שהמעוול ידע על החוזה (סע' 62 לפקודת הנזיקין)
צריך להוכיח שהמעוול גרם לאי ביצוע החוזה
לדוגמא, א' הוא בעל נכס והתחייב למכור אותו לב' ב- עורך דין למשפט אזרחי התחייב למכור אותו לג' לפני שב' שיחלל את זכותו הקניינית אם ג' ב- 1.2., כשהוא עושה את העסקה עם א', יודע על ההסכם בין א' לב', והוא מבין שא' מוכר את הנכס פעמיים ובכל זאת נכנס להסכם מול א' הוא מבצע עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה. לעומת זאת אם ג' בשעת כריתת ההסכם עם א' לא ידע על ההתחייבות של א' כלפי ב' אז אין גרם הפרת חוזה והוא לא יהיה אחרי בנזיקין כלפי ב'. יש אבחנה בין האחריות בנזיקין ובין העדיפות. אם ג' לא ידע על ההסכם בין א' לב' והוא עמד בשלושת תנאי הזהב (תו"ל רישום ותמורה- סע' 9 לחוק המקרקעין) אז הוא גם יהיה עדיף קניינית וגם הוא לא יחוב כלפיו בנזיקין.
אם ג' לא עמד בשלושת התנאים של סע' 9 אז הוא לא יקבל את העדיפות (לפי התכונה החמישית) אך הוא ידע על ב', כאן הוא לא יקבל את הנכס כי לא עמד בסע' 9 אך הוא גם יחוב בנזיקין כלפי ב'