רשלנות רפואית
הגוף שלנו הוא הנכס החשוב ביותר שלנו ואם כבר נתקלת במקרה של רשלנות רפואית אז מגיע לכם לקבל כסף וגם צדק.
לא מספיק לגלות אחריות חברתית במקרה זה - רק תביעה באמצעות עורכי דין המתמחים בתחום המורכב של הוכחת רשלנות רפואית
יצליחו לתת לכם מזור לבעיה.
נאמר לברק שאם הוא כבר הופך את החוק ונוצרה רשלנות רפואית לאות מתה, יש מקרים בהם גם א' וגם ג' לא היו רשלניים והתאונה נגרמה שלא באשמתם. א' למשל היה בסדר כדי שלא למוטט את התא המשפחתי אך גם ג' לא אשם כי הוא עשה את כל הבדיקות. כאן שניהם לא אשמים. ההצעה היא במקרים כאלה לחלק את הנכס בין א' ובין ג' ולא להגיע לפיתרון של אחד זוכה לרשלנות רפואית והשני מפסיד. הם יצטרכו להגיע לפשרה כלשהי באמצעות עורכי דין.
ערך נוסף- ערך הצדק החלוקתי- ערך זה אומר שצריך לצמצם את הפערים בין העשירים לעניים ולא לדאוג רק לרווחת העשירים. ניתן לעשות זאת באמצעות דיני הקניין. תיאוריה זו אומרת שבעלות פרטית היא מקור לכוח כלכלי וכנגד הכוח הזה שאר בני האדם כפופים לו גם במקרה של רשלנות רפואית.
מה נחשב לרשלנות רפואית?
ברור שאם יש משהו ששיטת המשפט והרופאים לא מאפשרת לרכוש בו בעלות הוא לא ייחשב נכס. למשל גוף האדם, כמובן שאי אפשר כיום לקנות את גוף האדם, לא ניתן להיות עבד. לכן אין מחלוקת שאם שיטת המשפט לא מאפשרת לרכוש בעלות במשאב מסויים אז אנו לא נגדיר אותו כנכס.
פרופ' מגדיר נכס – נכסים הם דברים שהתכונה המשותפת להם היא היכולת להחליף אותם בכסף. היכולת של נושים לפרוע מהם את החוב. לכן לא מספיק שהכנס יהיה עביר (שאפשר יהי להעביר אותו) אלא צריך שהוא יהיה המיר (ניתן להמרה בכסף). כלומר, עפ"י ההגדרה, אם יש משאב שאפשר להעביר אותו רק במתנה או בירושה הוא לא נכס.
למשל אברי גוף שמתחדשים כגון דם ולא רק במקרה של רשלנות רפואית ו\או עורכי דין המתמחים בתחום הסבוך.
אם השיטה המשפטית תאפשר לקבל תמורה עבור דם אז לפי ההגדרה הזו זה נכס. אם השיטה המשפטית לא תאפשר אז זה לא נכס. בביטוח דם משלמים עבור מנות דם ללא הגבלה. אם אין לך ביטוח דם תצטרך לשלם עבורו.
חוק הסכמים לנשיאת עוברים- לפי חוק זה אם פונדקאית יכולה לקבל הוצאות או פיצוי הוגן עבור השירות שהיא נותנת. אם התשלום היה עבור השכרת רחם אז הרחם הוא נכס אך החוק הקפיד לומר שהתשלום הוא פיצוי על ההוצאות ולא השכרת הרחם. לכן לפי ההגדרה של פרופ רחם אינו נכס.
לגבי אברי גוף שאינם מתחדשים כגון כליה, יש היום הצעת חוק שאוסרת סחר באיברים. יש שם סייגים- יש אפשרות למשל שתאגיד מסויים ייסחור, אך רק תאגיד שמאושר עפ"י החוק אך ורק אם לא תהיה רשלנות רפואית בנידון.
לגבי גויית האדם, יש את חוק האנטומיה והפתולוגיה, מחוק זה לפי ההגדרה ניתן להבין שגויה איננה נכס. החוק קובע שבהסכמת הנפטר ניתן להשתמש בגופה למטרות מדעיות. אם הגופה היא חלק מנכסי העיזבון אז גם היורשים היו יכולים להסכים להתיר את השימוש בגופה למטרות מדעיות אך החוק לא קובע זאת. יחד עם זאת החוק כן נותן מעמד לא ליורשים אלא לקרובי הנפטר, לא לעניין שימוש בגופה למטרות מדעיות אלא החוק קובע שקרובי הנפטר יכולים להתנגד לשימוש מסויים בגופה כגון ניתוח לאחר המוות או לקחת איברים מהגופה לשם ריפוי. אם הנפטר לא הביע הסכמה או אי הסכמה מפורשת לעניין אז הם יכולים להתנגד.
פרופ' אמר שהוא לא רוצה שיהיה מבחן ערכי להגדרת נכס. הוא אומר שהעניין של העבירות והמירות לא רלוונטי, מבחינתו נכס זה חפץ, גם שאינו מוחשי (מטלטלין, מקרקעין, זכויות) (כולל גרוטאה ורשלנות רפואית) והוא לא מקביל לעושר, נכס יכול להיות כל דבר גם דבר חסר ערך.